לשכת עו"ד בישראל נ' מוזס

פסק דין

"בהגיעך למוסד כלשהוא; בית ספר, צבא, עבודה, למד היטב ושנן את מנהגי המקום, כדי שתוכל להפר אותם בדרך הטובה ביותר"

(רוברט א.היינליין)

רקע

בפניי תביעה בסכום קצוב שהוגשה לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצל"פ בסך 1,672 ₪.

לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: "המשיבה") הוא תאגיד סטטוטורי שהוקם  מכוח חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: "החוק") וכל מי שמעוניין לעסוק במקצוע עריכת דין חייב להיות חבר בה.  מוזס אביב (להלן: "המבקש") הוא עו"ד במקצועו וחבר במשיבה ומשכך מוטלים עליו כל החובות המוטלות על החברים בלשכה מכוח החוק ובין היתר חובת תשלום דמי חבר שנתיים (להלן: "דמי חבר").

המבקש  לא שילם את דמי החבר לשנים 2006 ו 2007 כנדרש ממנו ונותר חייב למשיבה סך נומינאלי של 1,560 ₪ העולים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לכדי סך התביעה .

המבקש דחה את דרישת המשיבה והעלה טענות רבות שהמהותיות שבהם מובאות להלן:

ראשית טען המבקש  כי לא התקיימו התנאים הקבועים בהוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 להגשת תביעה זו.

שנית, טען שקביעת שיעור דמי החבר הינה תקנה בעלת פועל תחיקתי הדורשת הליכי פרסום כחוק בכדי שתהיה מחייבת והמשיבה התעלמה מסעיף 17 לפקודת הפרשנות ומהערות מבקר המדינה לעניין פרסום פרטים הנוגעים לדמי חבר.

שלישית,  טען כי המשיבה עושה שימוש בכספים הנגבים כדמי חבר בין היתר לצורך מימון פעולות וולונטריות המוגדרות בסעיף 3 לחוק לשכת עורכי הדין כפעולות רשות ופעילות נוספת שכלל לא צוינה בחוק.  משכך טען כי לא ניתן לחייבו לשאת במימון פעולות רשות על ידי הטלת תשלום חובה.

רביעית,  טען כי המשיבה שהינה רשות המספקת שירותים בתמורה לתשלום חובה מנועה להפסיק לספק שירותים אלה במקרה של אי תשלום, ולאחר שהמשיבה לא הנפיקה לו תעודת עו"ד, יש לקזז מהסכום אותו היא מבקשת את שווי השירות אשר המבקש העמידו על סך 100 ₪ לכל שנה.

חמישית טען כי הריבית שחושבה מיום הגשת התביעה היא ריבית לא חוקית.

שישית טען כי המשיבה הנוהגת לתת הנחה לחבריה המקדימים לשלם את דמי החבר עד לתאריך ה-15 לינואר כשתאריך האחרון לתשלום הוא 31 במרץ ומשכך, פועלת היא  בניגוד להוראות סעיף 93(ד) לחוק לשכת עורכי הדין וביטול ההנחה לאחר חלוף המועד הינו נוהל בלתי חוקי.

ב"כ המשיבה המלומד הגיב לכל הטענות הנ"ל ואף ציין טענות מקדמיות לפיהן בית משפט זה מנוע מלהכריע בפלוגתאות בין הצדדים, מחוסר סמכות עניינית או לחילופין, קיים מעשה בית דין בדמות דחיית העתירה בתיק בג"ץ 9212/03 ולכן אין מקום לדון בטענות אלו שנית.

המחלוקת בין הצדדים אינה מחלוקת עובדתית אלא משפטית ומתרכזת בשאלת חוקיות גביית דמי חבר על ידי המשיבה והאמצעים העומדים לרשותה לאכיפת הגבייה.

הלכה פסוקה היא (ראה ספרו של בר אופיר "סדר דין מקוצר", עמ' 223, ע"א 514/64 כהן נ' אשכנזי פ"ד יט(1) 696) שכשמדובר בשאלה משפטית, על בית המשפט להכריע במחלוקת כבר בשלב הבקשת רשות להתגונן ואין מקום ליתן הרשות רק בכדי לדון – במועד מאוחר יותר - במחלוקת המשפטית. משכך, מצאתי להכריע במחלוקת כבר בשלב זה.

דיון

חשיבותה של לשכת עורכי הדין, האוטונומיה שלה והביקורת עליה

אמון הציבור במערכת המשפט נגזר גם מהאמון שנותן הציבור בעורכי הדין וניזון במישרין ממעשיהם, מדרך התנהגותם ומעבודתם. אמון הציבור במערכת המשפט בכללותה, כולל במוסדות לשכת עורכי הדין, הוא נדבך חיוני לשם שמירת אי-תלותה של הרשות השופטת ולשם קיום שלטון החוק במדינה דמוקרטית.